עיון מקראי על האב כמקור, ועל האדון ישוע כהתגלותו המושלמת
תקציר
אחת השאלות שמעוררות הרבה בלבול היא כיצד האדון ישוע יכול להיות בעת ובעונה אחת ההתגלות הנראית של אלוהים, ועם זאת להיות נבדל מן האב, המקור הבלתי נראה.
הכתובים מדברים על האדון ישוע בכמה דרכים. הוא נקרא צלם האלוהים הבלתי נראה. הוא אומר שמי שראה אותו ראה את האב. ובאותו זמן הוא מדבר שוב ושוב על האב כמי ששלח אותו, שנתן לו סמכות, שמלמד אותו, ושגדול ממנו.
אין סתירה בין הדברים האלה, כל עוד אנחנו מבחינים בין מקור להתגלות, מוצא לייצוג, אב לבן.
האב הוא האלוהים הבלתי נראה, המקור העליון שממנו הכול. האדון ישוע הוא הבן שיצא מאת האב, שבאמצעותו האב מודיע את עצמו באופן מושלם, ושדרכו רצון האלוהים, כבודו, אופיו וסמכותו נעשים גלויים לעין.
לכן שתי האמירות הבאות יכולות להיות נכונות בו בזמן:
- האב הוא המקור הבלתי נראה.
- האדון ישוע הוא ההתגלות הנראית והמושלמת של אותו מקור: האלוהים הנראה.
המפתח אינו טמון בכך שנסביר את אחת משתי האמיתות עד שתיעלם, אלא בכך שניקח ברצינות את שני הקווים שהכתובים עצמם נותנים. מאמר זה מסביר צעד אחר צעד כיצד האדון ישוע יכול להפוך את האלוהים הבלתי נראה לנראה, מבלי שהוא עצמו יהיה המקור הראשוני.
האדון ישוע הוא בן האב, צלם האלוהים הבלתי נראה, וההתגלות הנראית והמושלמת של האב לבריאה.
הסבר מעמיק
עיון מקראי מעמיק
1. ההבדל בין המקור לבין התגלות המקור
לב הנושא מתחיל בהבחנה פשוטה אך יסודית. המקור הוא זה שממנו הכול יוצא. ההתגלות היא זה שבאמצעותו המקור הבלתי נראה נעשה נראה, ניתן להכרה וניתן להבנה. המקרא משתמש בתמונות שונות כדי לבטא זאת. אלוהים בלתי נראה, אך הוא מודיע את עצמו. הוא מדבר, פועל, שולח, מגלה ועושה. וההתגלות הגדולה והמושלמת ביותר של האב נגלית בבנו.
יוחנן כותב:
יוחנן 1:18
את האלוהים לא ראה איש מעולם. הבן היחיד, אשר בחיק
האב, הוא הודיע אותו.
למשמעות הזאת יש חשיבות רבה. האדם אינו רואה את האב ישירות בכבודו הבלתי נראה. הבן הוא שמודיע אותו. אין פירוש הדבר שהבן הוא האב ללא כל הבחנה. פירושו שהבן מגלה את האב לבריאה.
לכן יש להבחין בין:
- האב כמקור;
- האדון ישוע כבן;
- האב כאלוהים הבלתי נראה;
- האדון ישוע כצלם הנראה;
- המוצא;
- וההתגלות של אותו מוצא.
אותו קו חוזר גם ביוחנן 6:57, יוחנן 8:42, יוחנן 16:27–28 ובקורינתים א׳ 8:6.
בקיצור, הכול סובב סביב הבחנה יסודית אחת:
- המקור הוא המוצא הראשוני והבלתי נראה של הכול.
- ההתגלות היא הדרך שבה אותו מקור נעשה נראה, מוכר ונגיש בתוך הבריאה.
המקור נשאר גדול מהתגלותו.
השוואה פשוטה:
- השמש עצמה היא מקור האור.
- האור שנראה על הארץ באמת בא מן השמש.
- ובכל זאת, האור אינו, פשוטו כמשמעו, השמש כולה.
כך יכול דבר לצאת כולו מן המקור, ועם זאת להישאר נבדל
מן המקור שממנו יצא.
2. מדוע האדון ישוע נקרא צלם האלוהים הבלתי נראה
אחד הכתובים הברורים ביותר בנושא נמצא באיגרת אל הקולוסים.
קולוסים 1:15
הוא צלם האלוהים הבלתי נראה, בכור כל הבריאה.
הפסוק הזה אינו אומר שהאדון ישוע הוא האלוהים הבלתי נראה עצמו ללא הבחנה. הוא אומר שהוא צלם האלוהים הבלתי נראה. וההבדל הזה חשוב.
צלם הופך לנראה מישהו שאחרת לא היה נראה. הצלם מצביע על מי שהוא מתאר. לכן אין הוא ייצוג חסר משמעות או סמלי בלבד, אלא הוא מייצג באמת את מי שהוא מתאר. קולוסים 1:16–17 ממשיך ומראה עד כמה מעמדו של הבן ייחודי: בו נברא הכול, הוא קודם לכול, והכול מתקיים בו. לכן אי אפשר לצמצם את האדון ישוע לנביא רגיל או לאדם רגיל.
- מעמדו ייחודי.
- הוא הצלם.
- הוא הבכור.
- הוא קודם לכול.
- על ידו הכול.
ועם זאת, שאול (פאולוס), באותו פרק עצמו, ממשיך להבחין בין האב לבין הבן. בפסוק 12 האב מוזכר כמי שהכשיר את המאמינים לחלוק בנחלה. כך הכתוב מחזיק יחד גם את מעמדו הנעלה של הבן וגם את היותו נבדל מן האב.
כשם שאדם הופך מחשבה בלתי נראית לנראית באמצעות מילים, כך האב הבלתי נראה עשה את עצמו נראה באמצעות האדון ישוע.
לכן, כשאומרים שהאדון ישוע הוא "האלוהים הנראה", אין פירוש הדבר באופן אוטומטי שהוא עצמו המקור הראשוני.
פירושו ש:
- האלוהים הבלתי נראה נעשה נראה דרכו,
- אופיו של אלוהים נעשה נראה דרכו,
- רצון האלוהים נעשה נראה דרכו,
- כבוד האלוהים נעשה נראה דרכו.
כך האדון ישוע הוא ההתגלות הנראית והמושלמת של האב הבלתי נראה.
3. האדון ישוע הופך את האב לנראה
הקטע המוכר ביותר בנושא נמצא ביוחנן פרק 14. פיליפוס מבקש מן האדון ישוע שיראה להם את האב. תשובתו של ישוע עוצמתית במיוחד:
יוחנן 14:9
אמר לו ישוע: זמן רב כל כך אני אתכם, ולא הכרת אותי, פיליפוס? מי שראה אותי ראה את האב. ואיך אתה אומר: הראנו את האב?
מי שרואה את האדון ישוע רואה את האב. אבל מה ישוע מתכוון לומר בזה?
הפסוק הבא נותן את המפתח:
יוחנן 14:10
הלא תאמין כי אני באב והאב בי? הדברים אשר אני מדבר אליכם לא מעצמי אני מדבר אותם, אלא האב השוכן בי, הוא עושה את המעשים.
זה חשוב במיוחד. האדון ישוע אינו אומר רק שהוא והאב קשורים זה בזה. הוא גם מסביר כיצד האב נעשה נראה בו:
- הדברים באים מן האב.
- המעשים נעשים על ידי האב.
- האב שוכן בו.
לכן ישוע יכול לומר:
"מי שראה אותי ראה את האב."
האב נעשה נראה בבן. זו בדיוק ההבחנה בין מקור להתגלות.
את האלוהים הבלתי נראה אי אפשר לראות ישירות
הכתובים מדגישים שוב ושוב שאל עליון הוא בלתי נראה. איש אינו רואה, פשוטו כמשמעו, את המקור האינסופי במלוא מהותו. לכן ההתגלות נחוצה.
האב מודיע את עצמו באמצעות:
- רוחו,
- דברו,
- גבורתו,
- ובסופו של דבר באמצעות האדון ישוע.
לכן האדון ישוע אינו מוצאו של האב, אלא ההופעה הנראית של מה שיוצא מן האב.
בן יכול לשאת במלואו את צלם אביו
עיקרון מקראי חשוב הוא שהבן נושא את צלם אביו. אין פירוש הדבר שהאב והבן הם אותו אדם.
בן יכול:
- לשאת את אותו אופי,
- לשקף את אותו טבע,
- לקבל את אותה סמכות,
- לייצג את אותו שם,
- ועדיין לצאת מאביו.
לכן, כשאנשים ראו את האדון ישוע, הם ראו את צלם האב. לא משום שהאדון ישוע היה המקור עצמו, אלא משום שהמקור פעל דרכו באופן גלוי ומלא.
ההבדל בין "אלוהים" כתואר לבין "המקור" כמוצא
חלק גדול מן הבלבול נובע מכך שלמילה "אלוהים" יכולות להיות משמעויות שונות.
לפעמים "אלוהים" מתייחס ל:
- המוצא העליון של כל הדברים,
- האב כמקור המוחלט.
אבל לפעמים "אלוהים" מתייחס ל:
- סמכות אלוהית,
- ייצוג אלוהי,
- התגלות אלוהית,
- או הופעה נראית של נוכחות האלוהים.
כאשר בהסבר הזה האדון ישוע נקרא "אלוהים", הכוונה היא שהאב נעשה דרכו נראה ופעיל במלואו. לא שהאדון ישוע זהה באופן אוטומטי, ללא הבחנה, למקור הראשוני.
מדוע "האלוהים הנראה" אין פירושו "המקור העליון"
זוהי הנקודה החשובה ביותר בכל הנושא.
"האלוהים הנראה" פירושו:
- אלוהים שנגלה באופן נראה,
- ולא בהכרח המקור הראשוני והבלתי נראה עצמו במלוא שלמותו.
בדומה ל:
- תמונה שמראה מישהו באמת,
- מבלי להיות, פשוטו כמשמעו, האדם כולו.
האדון ישוע מראה את האב באופן מושלם.
הוא הופך את האב לנראה.
הוא מגלה לבריאה את מהותו של אלוהים.
אבל האב נשאר המוצא העליון של כל הדברים.
4. האב מדבר ופועל באמצעות האדון ישוע
יוחנן 14:10 מונע מאיתנו לפרש מיד את המשפט "מי שראה אותי ראה את האב" כאילו נאמר בו: "ישוע והאב הם אותו אדם."
החלק השני של הפסוק נותן הסבר אחר: האב הוא השוכן בישוע ועושה את מעשיו. גם במקומות אחרים ישוע מדבר כך על תלותו באב.
הוא אומר:
- יוחנן 5:19: הבן אינו יכול לעשות דבר מעצמו, אלא רק את מה שהוא רואה את האב עושה; מה שהאב עושה, זאת עושה גם הבן.
- יוחנן 5:26: כשם שלאב יש חיים בעצמו, כך נתן גם לבן שיהיו לו חיים בעצמו.
- יוחנן 5:27: האב נתן לו סמכות לעשות משפט.
- יוחנן 5:30: ישוע אומר שאינו יכול לעשות דבר מעצמו, ושאינו מבקש את רצונו שלו, אלא את רצון האב.
זו אינה לשונו של בן הפועל באופן עצמאי, בנפרד מן האב.
זו לשון של קבלה, של שליחות, של ציות ושל ייצוג.
5. כל מה שיש לאדון ישוע, קיבל מן האב
העיקרון הזה עובר כחוט השני לאורך כל הבשורה על פי יוחנן.
ישוע אומר:
- יוחנן 7:16: תורתו אינה שלו, אלא של מי ששלח אותו.
- יוחנן 12:49–50: הוא לא דיבר מעצמו, אלא האב ציווה אותו מה לומר ומה לדבר.
- יוחנן 17:7–8: כל מה שהאב נתן לו, ישוע קיבל.
לכן אנחנו יכולים לומר שהאדון ישוע הוא ההתגלות המושלמת של
האב, מבלי לומר שהוא המקור הראשוני של כל הדברים.
- האב נותן.
- הבן מקבל.
- האב שולח.
- הבן נשלח.
- האב מדבר.
- הבן מדבר את מה שהוא מקבל מן האב.
- האב פועל.
- הבן עושה את מעשי האב.
ההבחנה הזאת אינה גורעת מגדולתו של הבן.
להפך, היא שהופכת את מעמדו הייחודי למובן.
האב נתן הכול לאדון ישוע
האדון ישוע לא צמח באופן עצמאי, בנפרד מן האב. להפך: כל מה שיש לאדון ישוע, קיבל מן האב.
הדבר כולל:
- חיים,
- גבורה,
- סמכות,
- כבוד,
- משפט,
- אמת,
- ושלטון.
פירוש הדבר שהאדון ישוע אינו מגלה את האב בנפרד ממנו, אלא דווקא משום שהאב גורם לכול לפעול דרכו.
כך האב נשאר המוצא העליון, ואילו האדון ישוע נעשה
הנושא המושלם וההתגלות של אותו מוצא.
6. האב, האלוהים האמיתי היחיד
אחד הכתובים החשובים ביותר לנושא הזה נמצא בתפילתו של האדון ישוע.
יוחנן 17:3
וזה הוא חיי העולם: לדעת אותך, האלוהים האמיתי היחיד, ואת
ישוע המשיח אשר שלחת.
כאן האדון ישוע פונה ישירות אל האב. הוא קורא לאב "האלוהים האמיתי היחיד", ואחר כך מציג את עצמו כמי שנשלח על ידו:
- האב הוא השולח.
- הבן הוא השליח.
- האב הוא המקור.
- הבן הוא היוצא מאותו מקור ונשלח על ידי האב.
לכן לפסוק הזה צריך להיות מקום חשוב כשאנחנו חושבים על היחס בין האב לבן. אין פירוש הדבר שהאדון ישוע אינו חשוב, או שהוא רק אדם רגיל. ההפך הוא הנכון. דווקא משום שהאב שלח אותו ונתן לו את כבודו, סמכותו וגבורתו, לבן יש מעמד ייחודי.
7. אלוהים אחד, האב, ואדון אחד, האדון ישוע
שאול נותן ניסוח ברור במיוחד:
קורינתים א׳ 8:6
אבל לנו אין אלוהים אלא אחד, האב, אשר ממנו הכול ואנחנו לו; ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר על ידו הכול ואנחנו על ידו.
שימו לב למילים "ממנו" ו"על ידו". האב מתואר כמי שממנו הכול. הבן מתואר כמי שעל ידו הכול. להבחנה הזאת יש משמעות עמוקה. האב הוא המקור העליון. האדון ישוע הוא הבן שעל ידו האב משלים את מעשהו. כך אנחנו רואים שוב את אותו מבנה מקראי:
מן האב — על ידי הבן.
הניסוח הזה מתיישב עם כתובים אחרים שבהם האלוהים האב מזוהה כמוצא, ואילו הבן מתואר כמתווך, כמבצע וכנציג.
ראו גם אפסים 4:6 ועברים 1:2.
8. האדון ישוע אינו "סתם נברא"
כשאומרים שהאב הוא המקור ושהאדון ישוע יצא מן האב, לפעמים מסיקים מסקנה מוטעית: שישוע הוא בסך הכול נברא אחד מבין נבראים רבים. אבל זה כלל אינו נובע מן הנתונים המקראיים. קולוסים 1:15 קורא לו צלם האלוהים הבלתי נראה ובכור כל הבריאה. הפסוקים שאחריו מציבים אותו מעל הבריאה כולה.
- קולוסים 1:16–17 מדבר על כך שבו נברא הכול ושהוא קודם לכול.
- עברים 1:2 קורא לו זה שעל ידו עשה אלוהים את העולמות.
- עברים 1:3 מתאר אותו כזוהר כבודו של אלוהים וכחותם עצמותו.
- עברים 1:4–6 מראה אחר כך שמעמדו גבוה מן המלאכים.
לכן יש להתייחס ברצינות למוצאו הייחודי.
השאלה המקראית אינה פשוט:
"האם ישוע הוא אלוהים, או שישוע הוא נברא?"
השאלה העמוקה יותר היא:
איזה מעמד נותנים הכתובים לבן ביחס לאב?
ושם אנחנו רואים מעמד יוצא דופן: הבן הוא מן האב, נושא את צלם האלוהים הבלתי נראה, מקבל מן האב גבורה וכבוד, מייצג את האב באופן מושלם, ועומד מעל הבריאה כולה.
9. "אלוהים" ככינוי לסמכות ולייצוג אלוהיים
מקור נוסף לבלבול הוא השימוש במילה אלוהים. בכתובים המילה הזאת יכולה להופיע בהקשרים שונים. ההבחנה החשובה ביותר לעיון הזה היא שתואר או כינוי של סמכות אלוהית אינו אומר באופן אוטומטי שמי שנושא אותו זהה למקור העליון. ביוחנן פרק 10 ישוע עצמו מצטט את תהלים 82, שם בני אדם נקראים "אלוהים".
יוחנן 10:35–36 מראה שהשימוש בלשון כזאת בכתובים אינו אומר כשלעצמו שכל מי שנקרא כך הוא אל עליון.
באותו זמן, האדון ישוע מתואר באופן נעלה וייחודי הרבה יותר מנציגים אנושיים רגילים.
לכן יש לקרוא את יוחנן 1:1, יוחנן 20:28, עברים 1:8 וקטעים נוספים בהקשרם המלא.
עם זאת, אין לנתק את הכתובים האלה מן הקטעים הרבים שבהם ישוע מציין את האב כאלוהיו וכאביו, כמו יוחנן 20:17 וההתגלות 3:12.
יש לקבל את העדות המקראית בשלמותה.
10. האב גדול מן הבן
אחת האמירות הברורות ביותר של האדון ישוע נמצאת ביוחנן 14:28:
"אבי גדול ממני."
האמירה הזאת עומדת לצד האמירות שבהן ישוע מגלה את האב באופן מושלם. פירוש הדבר ש"התגלות" ו"מוצא" אינם אותו מושג. הבן יכול לייצג את האב באופן מושלם, ובכל זאת לומר שהאב גדול ממנו. זה תואם בדיוק את ההבחנה שאנחנו עושים במאמר הזה:
- האב הוא המקור.
- הבן הוא ההתגלות המושלמת של המקור.
- האב שולח.
- הבן נשלח.
- האב נותן גבורה.
- הבן מקבל גבורה.
- האב נותן חיים.
- הבן מקבל חיים ואחר כך נותן אותם למי שהאב נתן לו.
ראו, בין השאר, יוחנן 5:21–27 ויוחנן 17:2.
11. מי שרואה את האדון ישוע רואה את האב
אין פירוש הדבר שהאב התהלך, פשוטו כמשמעו, בדמות אדם. הכתובים אומרים דווקא שאלוהים בלתי נראה.
- יוחנן 1:18 אומר שאת האלוהים לא ראה איש מעולם.
- טימותיאוס א׳ 6:16 מדבר על אלוהים כעל מי שאיש לא ראה אותו ואף אינו יכול לראותו.
ובכל זאת האב יכול היה להודיע את עצמו באופן מושלם בבנו. לכן יוחנן 14:9 חשוב כל כך. מי שראה את האדון ישוע ראה את האב נגלה. לא משום שהבן היה, כאדם, האב, אלא משום שהאב הודיע את עצמו במלואו באמצעות הבן.
ישוע הוא:
- צלם האב;
- נציג האב;
- נושא כבוד האב;
- המדבר את דברי האב;
- העושה את מעשי האב;
- שליח האב.
לכן הוא ההתגלות הנראית והמושלמת של האלוהים הבלתי נראה.
12. אחדות אינה בהכרח פירושה אותו אדם
דברי האדון ישוע על אחדותו עם האב נקראים לפעמים כאילו האב והבן חייבים להיות אדם אחד ויחיד. אבל הכתובים משתמשים במושג האחדות גם לגבי בני אדם. ביוחנן פרק 17 ישוע מתפלל שתלמידיו יהיו אחד.
- יוחנן 17:21–23 משתמש באחדות במובן של קשר, הסכמה וכבוד משותף.
ישוע מתפלל שתלמידיו יהיו אחד, כשם שהוא והאב אחד. אין פירוש הדבר שכל המאמינים נעשים אדם אחד. לכן אפשר להבין את האחדות בין האב לבן כאחדות מושלמת של:
- רצון;
- תכלית;
- אמת;
- אהבה;
- כבוד;
- ציות;
- ומעשה.
זה מסביר גם את יוחנן 10:30:
"אני והאב אחד אנחנו."
האחדות הזאת עומדת לצד ההבחנה המתמשכת בין
השולח לבין הנשלח.
האחדות בין האב לבן
האחדות בין האב לאדון ישוע אינה חייבת להיות פירושה שהם בדיוק אותו אדם.
אחדות יכולה להיות גם:
- הסכמה מלאה,
- קשר מלא,
- ציות מושלם,
- רצון משותף,
- כבוד משותף,
- והתגלות מלאה של האב באמצעות הבן.
לכן האדון ישוע יכול היה להראות את האב באופן נראה, מבלי
להיות הוא עצמו המקור הראשוני.
13. האדון ישוע אינו מגלה את עצמו, אלא את האב
זוהי הבחנה חשובה. מטרת שירותו של ישוע לא הייתה לתפוס את מקומו של האב. הוא בא דווקא כדי להודיע את האב. ביוחנן 12:44–45 האמונה בישוע קשורה לאמונה במי ששלח אותו. מי שרואה את ישוע רואה את מי ששלח אותו. גם יוחנן 13:20 מבטא את הייצוג הזה: המקבל את השליח מקבל את מי ששלח אותו. העיקרון הזה מסביר מדוע הבן יכול לדבר בשם האב באופן מלא כל כך. נציג מושלם מדבר בשם מי ששלח אותו.
- כשישוע מדבר, הוא מדבר את דברי האב.
- כשישוע פועל, האב פועל דרכו.
- כשישוע מגלה את האב, האב הבלתי נראה נעשה נראה לאדם.
14. היכן משתלבת רוח הקודש בכל זה?
אנשים רבים, כשהם חושבים על הנושא הזה, שואלים היכן משתלבת רוח הקודש בתמונה כולה. הסיבה העיקרית לכך היא שבמערכות תאולוגיות רבות האב ורוח הקודש מוצגים כאישים נפרדים. אולם בהסבר הזה נעשית הבחנה אחרת.
רוח הקודש אינה מקור שני או נפרד לצד האלוהים האב.
רוח הקודש היא רוחו של האלוהים האב עצמו.
פירוש הדבר:
- לא ישות אחרת,
- לא הוויה נפרדת,
- ולא אישיות אלוהית שנייה לצדו.
רוח הקודש היא הנוכחות הפעילה והבלתי נראית, הגבורה, הנשימה וקרינת החיים של האלוהים האב עצמו. כשם שאדם אינו נפרד מרוחו שלו, כך האלוהים האב אינו נפרד מרוח קודשו. לכן אין הפרדה בין:
- האלוהים האב,
- לבין רוח הקודש.
אין מדובר בשתי ישויות נפרדות, אלא במציאות אלוהית אחת ויחידה. האב הוא המקור הנצחי, ורוח קודשו היא נוכחותו החיה ופעולתו היוצאת ממנו וממלאת את הכול.
כאשר רוח הקודש פועלת:
- האלוהים האב עצמו פועל,
- האלוהים האב עצמו מדבר,
- האלוהים האב מגלה את עצמו.
לכן רוח הקודש אינה אישיות עצמאית לצד האב, אלא רוחו של האב עצמו, שבאמצעותה הוא נוכח, פעיל ופועל באופן גלוי בתוך הבריאה. בהסבר הזה מתקבלת התמונה הבאה:
- האלוהים האב הוא המקור הנצחי והבלתי נראה.
- רוח הקודש היא רוחו החיה ונוכחותו הפעילה.
- האדון ישוע הוא ההתגלות הנראית שיצאה מאותו מקור, ושבאמצעותה האב נעשה נראה לבריאה.
אותה זהירות נדרשת כשאנחנו מדברים על רוח הקודש. בקו של העיון הזה, רוח הקודש אינה מוצגת כמקור שני לצד האב. הכתובים מדברים על רוח אלוהים. ראו, בין השאר, בראשית 1:2, תהלים 51:13, רומים 8:9–11 וקורינתים א׳ 2:10–11.
שאול עורך כאן השוואה מעניינת במיוחד:
- קורינתים א׳ 2:11 אומר שאיש אינו יודע את אשר באלוהים, מלבד רוח אלוהים.
כשם שרוח האדם יודעת את אשר בתוך אותו אדם, כך רוח אלוהים יודעת את אשר באלוהים. לכן אפשר לדבר על רוח הקודש כעל רוחו של האב עצמו. בהסבר הזה פירוש הדבר:
- האלוהים האב הוא המקור הנצחי.
- רוח קודשו היא רוחו החיה והפעילה.
- האדון ישוע הוא הבן וההתגלות הנראית של האב.
גם כאן יש לקרוא יחד את כל הכתובים הרלוונטיים, ובהם יוחנן 14:16–18, יוחנן 14:26, יוחנן 15:26 ויוחנן 16:7–15.
15. האב פועל באמצעות הבן
כשאנחנו מחברים את כל הקווים יחד, מתגלה דפוס עקבי להפליא.
- האב הוא המקור.
- הבן בא מן האב.
- האב שולח את הבן.
- הבן מגלה את האב.
- האב נותן לבן סמכות.
- הבן מפעיל את הסמכות הזאת.
- האב פועל באמצעות הבן.
- הבן מדבר את מה שהאב נותן לו.
- האב מפאר את הבן.
- הבן מפאר את האב.
את זה אנחנו רואים בעוצמה מיוחדת ביוחנן פרק 17. ישוע מתפלל:
- יוחנן 17:1–2 — האב נתן לו שלטון על כל בשר.
- יוחנן 17:4 — הוא השלים את המלאכה שהאב נתן לו לעשות.
- יוחנן 17:7–8 — כל מה שהאב נתן לו, הוא קיבל.
- יוחנן 17:18 — כשם שהאב שלח אותו אל העולם, כך הוא שולח את תלמידיו.
- יוחנן 17:22–24 — הכבוד שהאב נתן לו עומד במרכז.
לכן קשה להפריד את הבן מן האב. אבל טעות באותה מידה היא למחוק לגמרי את ההבחנה בין האב לבן.
הקו המקראי מחזיק את שניהם יחד.
16. הבן נראה, האב בלתי נראה
כאן מתחברים הכתובים השונים.
- האב בלתי נראה.
- ← האדון ישוע נראה.
- האב הוא המקור.
- ← האדון ישוע הוא ההתגלות.
- האב שולח.
- ← האדון ישוע נשלח.
- האב נותן.
- ← האדון ישוע מקבל.
- האב פועל.
- ← האדון ישוע עושה את המעשים.
- האב הוא האלוהים האמיתי היחיד.
- ← האדון ישוע הוא השליח, הבן, האדון, וצלם אותו אלוהים בלתי נראה.
לכן אין שום הכרח הגיוני לבחור בין שני קצוות:
- או שישוע הוא רק אדם,
- או שישוע חייב להיות זהה לאב.
הכתובים נותנים תיאור שלישי, עשיר הרבה יותר:
האדון ישוע הוא בנו הייחודי של האב, שבאמצעותו
האב מגלה את עצמו באופן מושלם.
17. שני קצוות שיש להימנע מהם
קצה ראשון: לצמצם את האדון ישוע לאדם בלבד
זה אינו עושה צדק עם הכתובים. קולוסים 1:15–17, יוחנן 1:1–3, עברים 1:2–6 וכתובים נוספים מציבים אותו במעמד שמימי ייחודי. הוא אינו סתם נביא אחד מבין נביאים.
- הוא הבן.
- הצלם.
- הבכור.
- האדון.
- זה שעל ידו אלוהים משלים את מעשה הבריאה.
קצה שני: לזהות לגמרי את האב והבן זה עם זה
גם זה יוצר בעיות עם אינספור כתובים.
- ישוע מתפלל אל האב.
- הוא נשלח על ידי האב.
- הוא מקבל גבורה מן האב.
- הוא מקבל כבוד מן האב.
- הוא אומר שהאב גדול ממנו.
אחרי תחייתו הוא קורא לאב "אלוהיי" (יוחנן 20:17). בספר ההתגלות ישוע המפואר אף מדבר כמה פעמים על "אלוהיי" (ההתגלות 3:12).
לכן יש לשמור על ההבחנה בין האב לבן.
18. האיזון המקראי
המקרא אינו נותן לנו שום סיבה להקטין את האדון ישוע ממה שהוא. אבל המקרא גם אינו נותן לנו סיבה להפוך את האב והבן לאדם אחד ללא הבחנה.
האיזון המקראי הוא:
- האב הוא המקור.
- ← האדון ישוע הוא הבן.
- האב בלתי נראה.
- ← האדון ישוע הוא הצלם הנראה.
- האב שולח.
- ← האדון ישוע נשלח.
- האב נותן.
- ← האדון ישוע מקבל.
- האב פועל דרכו.
- ← האדון ישוע עושה את מעשי האב.
- האב נגלה באמצעות הבן.
אין בזה הקטנה של האדון ישוע. דווקא זה
מה שהופך את מעמדו הייחודי לנראה.
19. מדוע הנושא הזה חשוב
הנושא הזה אינו רק דיון תאורטי. הוא נוגע ישירות בשאלות:
- מי הוא האב?
- מי הוא האדון ישוע?
- כיצד גילה אלוהים את עצמו לאנושות?
- מי שלח את האדון ישוע?
- ממי קיבל את גבורתו ואת סמכותו?
- אל מי התפלל?
- מי, על פי דבריו שלו, הוא האלוהים האמיתי היחיד?
כאשר עונים על השאלות האלה בלי לכפות קודם שיטה כלשהי על הכתוב, מתקבלת תמונה ברורה יותר.
- האב נשאר המקור העליון.
- האדון ישוע נשאר הבן הייחודי.
- הבן הופך את האב לנראה.
- האב פועל באמצעות הבן.
כבודו של הבן אינו פוחת בשל כך. להפך:
דווקא השלמות שבה הוא מגלה את האב מסבירה
מדוע יש לו מקום ייחודי כל כך.
יישום מעשי
לכן, כמאמינים, עלינו לשאול לא רק:
"מה אנשים אומרים על ישוע?"
אלא בעיקר:
"מה האדון ישוע עצמו אומר על אביו?"
קראו ולמדו במיוחד את:
- יוחנן 5
- יוחנן 6
- יוחנן 8
- יוחנן 10
- יוחנן 12
- יוחנן 13
- יוחנן 14
- יוחנן 15
- יוחנן 16
- יוחנן 17
והשוו את הפרקים האלה עם:
- קורינתים א׳ 8
- קולוסים 1
- עברים 1
שם מתקבלת תמונה מלאה הרבה יותר מאשר כשמשתמשים בפסוק בודד
ומבודד כדי להוכיח תורה שלמה.
סיכום
הכתובים מציגים את האדון ישוע כהרבה יותר מאדם רגיל.
- הוא צלם האלוהים הבלתי נראה.
- הוא הבן.
- הוא בכור כל הבריאה.
- הוא קודם לכול.
- על ידו הכול.
- הוא זה שהאב שלח.
- הוא קיבל גבורה וסמכות מן האב.
- הוא מדבר את הדברים שהאב נותן לו.
- הוא עושה את המעשים שהאב עושה דרכו.
ומי שרואה אותו רואה את האב נגלה. אבל באותו זמן האב נשאר נבדל מן הבן.
- האב הוא האלוהים האמיתי היחיד.
- האב הוא המקור שממנו הכול.
- האב הוא השולח את הבן.
- האב נותן לבן גבורה.
- האב גדול מן הבן.
לכן "מי שראה אותי ראה את האב" אינו חייב להיות פירושו שהבן הוא אותו אדם כמו האב. פירושו שהבן הופך את האב לנראה באופן מושלם. לכן הסיכום ההולם ביותר הוא:
- האב הוא המקור הבלתי נראה.
- האדון ישוע הוא ההתגלות הנראית והמושלמת של אותו מקור.
- האב פועל באמצעות הבן, והבן מגלה את האב לבריאה.
ההבחנה הזאת אינה גורעת דבר מן האדון ישוע.
להפך, היא מראה עד כמה מעמדו ייחודי.
שאלות ותשובות
האם האדון ישוע הוא אלוהים?
הכתובים משתמשים בלשון אלוהית לגבי האדון ישוע ומתארים אותו במונחים נעלים במיוחד. באותו זמן הכתובים מבחינים בינו לבין האב. לכן יש לקרוא כל כתוב בהקשרו.
מדוע ישוע אומר: "מי שראה אותי ראה את האב"?
משום שהוא מגלה את האב באופן מושלם. יוחנן 14:10 עצמו נותן את ההסבר: האב שוכן בו ועושה את מעשיו.
אם כן, האם האדון ישוע הוא רק נציג?
לא. מעמדו ייחודי. הוא צלם האלוהים הבלתי נראה, בכור כל הבריאה, וזה שעל ידו הכול.
האם האב והאדון ישוע הם אותו אדם?
הקטעים הרבים שבהם האב שולח את ישוע, מדבר אליו, נותן לו גבורה, וישוע פונה אליו, מראים הבחנה ממשית.
מדוע יוחנן 17:3 חשוב כל כך?
משום ששם, בתפילתו שלו, האדון ישוע פונה אל האב כ"האלוהים האמיתי היחיד", ומציג את עצמו כמי שהאב שלח.
מה פירוש קורינתים א׳ 8:6?
שם שאול מבחין בין אלוהים אחד, האב, אשר ממנו הכול, לבין אדון אחד, האדון ישוע, אשר על ידו הכול. הניסוח "ממנו" ו"על ידו" חשוב להבחנה בין המקור לבין הבן המבצע והמגלה.
מדוע ההבחנה בין האב לבן חשובה?
משום שהיא מונעת מאיתנו להשתמש בכתובים על כבודו האלוהי של ישוע כדי להשתיק את הכתובים הרבים שבהם הוא מבחין בין עצמו לבין אביו.
מהי, בסופו של דבר, נקודת הליבה?
לא שהאדון ישוע יוקטן, אלא שמעמדו המקראי שלו יוכר:
הוא בן האב, צלם האלוהים הבלתי נראה, וההתגלות הנראית והמושלמת של האב לבריאה.